החלטה בתיק תא"ק 16787-01-12

בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשים בהעדר הגנה.

הרקע וטענות הצדדים:

ביום 09.01.12 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 362,559 ש"ח כנגד המבקשים, בגין יתרת החוב בחשבון הבנק שניהלה המבקשת 1 ובערבות המבקשים 2 ו-3.

ביום 01.03.12 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, המחייב את המבקשים בסכום התביעה. חודש לאחר מכן, הגישו המבקשים את הבקשה דנא.

לשיטת המבקשים, מעולם לא נמסרו להם כתבי בי-דין, למעט פסק הדין נשוא הבקשה. עוד טוענים המבקשים, כי הופתעו לגלות את אישור המסירה ותצהיר פקיד המסירות, לפיהם סירבה המבקשת 2 לחתום על אישור המסירה ולפיכך הושארה התביעה בפתח ביתה.

טוענים המבקשים כי באמתחתם טענות קשות באשר להתנהלות המשיב כלפיהם, אך אין ביכולתם לפרט טענות אלה, בהעדר מסמכי התביעה. 

מנגד, טוען המשיב שהתביעה הומצאה למבקשים כדין ביום 19.01.12, באמצעות פקיד מסירות. המבקשת 2 סירבה לחתום על אישור המסירה, לכן הושארו המסמכים בפתח ביתה. כן נטען כי המבקשים אינם מעלים טענות הגנה נגד התביעה ומכאן כי ביטול פסק הדין לא יצמיח להם תועלת.

המבקשת 2 בתשובתה לתגובה, טוענת כי לא שהתה בביתה במועד המסירה כביכול.

דיון והכרעה:

החלטה הניתנת בהיעדר יוצרת ציפייה בקרב בעל דין שזכה בהחלטה, כי לא יוטרד עוד בהליך, לאחר שניתנה החלטה סופית בעניינו. חרף זאת, מכיר הדין, מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1084, באפשרות ביטול החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד.

בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול החלטה שניתנה, בין אם היא פסק דין או החלטה אחרת, יש להבחין תחילה בין ביטול מתוך חובת הצדק לבין ביטול בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט.

ביטול מתוך חובת הצדק נדרש כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה. במקרה כאמור, משנמצא פגם בהמצאה אין לבית המשפט כלל שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין. משלא נמצא פגם בהליך ההמצאה, יש לבחון ביטול מחמת שיקול דעתו של ביהמ"ש, המציב שתי שאלות: האחת, סיבת המחדל של הנתבע להתייצב או להתגונן; השנייה, סיכויי ההצלחה של טענות ההגנה. השאלה השנייה היא העיקרית, ולשאלה הראשונה נודעת חשיבות משנית (ראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, תשס"ג- 2003 ע"מ 282-283).

יש חשיבות מיוחדת, בהקשר זה, לזכות הגישה של האזרח לערכאות, זכות שמעמדה הוכר בהלכה הפסוקה כחלק מזכויות היסוד של הפרט. על כן, לא בנקל ימהר בית המשפט לסרב להעניק לאדם את יומו בבית המשפט.

מהכלל אל הפרט -

עסקינן, בבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

פקיד המסירות, מר דישון, העיד כי ביצע שתי מסירות עבור המבקשים. האחת, בכתובת בן גוריון 28/6, היא כתובת המבקשת 1 עפ"י מרשם רשם החברות; והשנייה, בתל חי 5/8, אשר אושרה ע"י המבקשים 2 ו-3 ככתובת מגוריהם.

בחקירתו הנגדית, הודה הפקיד כי אינו זוכר את המבקשת 2 ואינו זוכר את נסיבות המסירה, שכן הוא מבצע מאות מסירות בשנה. לדבריו, בוצעה המסירה על ידו ואומתה בתצהיר מסירה מיום 23.01.12 (נספח 1 לתגובת המשיב).

משמע, כי העד מבקש להסתמך על האמור בתצהירו בלבד, שכן אין עדותו יכולה להוסיף או לגרוע מן האמור בו, מחמת שאינו זוכר את המקרה.

במקרה דומה שנדון בפסיקה, נקבע -